הנסיכה על העדשה

לא מזמן מצאתי את עצמי מקריא לבתי סיפור על אם לבן יחיד שרצתה לבחון נערה אחת אם היא נסיכה אמיתית כי לדעתה רק נסיכה אמיתית ומושלמת ראויה לבנה. המבחן היה לשים עדשה מתחת לעשרים מזרונים ולראות אם המועמדת תצליח בכל זאת להרגיש ותתלונן על כך. הנסיכה עברה בהצלחה את המבחן, העדשה בהחלט הפריעה לה והיא גם ציינה בבוקר שכל גופה כואב.

מסיפור זה ניתן ללמוד שנסיכות אמיתיות מתלוננות אפילו על הדבר הכי קטן, גם אם זו רק עדשה אחת זעירה מתחת לעשרים מזרונים רכים. אכן אישה מוצלחת מצאה האם לבנה, מכל הכישרונות האפשריים שאם מקווה שיהיו לכלתה, האם הזו חיפשה ומצאה כלה בעלת כישרון מיוחד להתלונן.

האם זו באמת בת הזוג שאותה את מאחלת לבנך? הרי אם על עדשה אחת היא מתלוננת, לבטח היא תמצא דברים נוספים רבים שאינם מושלמים ותתלונן גם עליהם. האם פרפקציוניזם וכאבי גב שבאים בקלות הם המעלות הגדולות של נסיכות אמיתיות, ואם בגיל כזה כואב לה כל הגוף בבוקר, מה יהיה בעוד שלושים שנה? אולי יש כאן משהו אחר: אולי באופן תת־מודע האם חיפשה לבנה מישהי הדומה לה באישיות?

מבחינה פסיכולוגית כל אחד מאיתנו חושב שהוא הדגם ה”נכון”. כך אנו בנויים, או ליתר דיוק, כך בנוי האגו שלנו. כל אחד מאיתנו מצדיק את עצמו ואת דרך התנהלותו וכולם חושבים שהם צודקים. האמא בסיפור היא ככל הנראה טיפוס רגיש ובקורתי ובאופן טבעי היא תעריך נסיכה רגישה וביקורתית לא פחות, שהרי מה רוצה כל אמא אם לא כלה שהיא בדיוק כמוה?

אנשים שאוהבים להתלונן, לא רק שהם בטוחים שזה בסדר להתלונן, הם גם חושבים שזו תכונה נשגבת או לפחות מלכותית. לדעתם, אנו גם אמורים להודות להם על הערותיהם המחוננות. אבל כל מי שגדל עם הורה מתלונן או שחי עם בן זוג מתלונן יודע וחש שאופי תלונתי לא מביא את האביב אלא רק עננים שחורים. כולם יודעים זאת מלבד המתלוננים עצמם המשוכנעים שההקפדה שלהם מעידה על רגישות מלכותית לדברים הקטנים.

The Princessמתלוננים שימו לב, העדשה בסיפור זה היא דוגמה לדבר פעוט הגורם לחוסר הרמוניה. הרבה דברים בחיים הם כאלה וצריך להיזהר לא לטפח את הביקורתיות ולהפכה לתחביב. נסיכה אמיתית היא אחת שפותרת מצבים במקום להתלונן עליהם.

נסיך אמיתי הוא זה שרגישותו הופכת לתשומת לב ומיתרגמת לעשייה פשוטה, כזו המתוארת בספר הטאו:

“טאו של החכם, לעשות, במקום להתלונן”.
ובעצה זו אגב גם מסתיים ספר הטאו.

סיום אלטרנטיבי:

בבוקר, הנסיכה המנומנמת מתמתחת באושר. האם דואגת, מעט מאוכזבת שלא כואב לה הגוף ושואלת אותה איך הייתה לה המיטה בלילה?

"ישנתי נפלא", עונה הנסיכה. “בהתחלה משהו הציק לי אבל גיליתי שזו רק עדשה קטנה. הוצאתי אותה והמשכתי לישון עד עכשיו.”

האם המופתעת מחבקת אותה ואומרת: “את כל כך צודקת, את באמת נסיכה אמיתית, אני רואה שיש לי מה ללמוד ממך כלתי הצעירה.”