הסבל שלי הוא לא אני | מאת: תמי אבן

אחרי שנים רבות של סבל פנימי והתנסויות בשיטות טיפול שונות, חיפשתי כלי טיפולי חדש שיעזור לי להשתחרר מהסבל, יאפשר לי לפתור את חידת האושר שלי וישפר את איכות חיי. כך הגעתי לטרילותרפיה, כלי טיפולי חדש שיצר ניסים אמון, זן מאסטר ומנחה סדנאות לצמיחה אישית. בשיתוף עם דיאנה אידלמן, יועצת זוגית ומשפחתית, הקים אמון גם את בית הספר לטרילותרפיה, הפועל במרכז מיוגה בכפר סבא ומכשיר מדריכים על פי השיטה.

כידוע, האדם נחלק לשני חלקים: השכלי והרגשי. אך מה קורה כאשר שני החלקים האלה מתנגשים זה בזה, או מושכים לכיוונים שונים שגורמים לכאוס פנימי? היכרות עם שני החלקים הפנימיים שלנו, ראש ורגש, וההתייחסות אליהם כאל שני ילדים, יוצרת הבחנה חדשה שבעזרתה ניתן להתבונן מזווית חדשה על סיטואציות שגרמו לנו בעבר לסבל.

 

הטרילותרפיה היא כלי טיפול חדשני באמצעותו ניתן להבדיל בין שלושה חלקים נפשיים שונים באדם. במהלך הטיפול, המתקיים בסדנאות באי היפהפה פארוס שביוון, בוחן המטופל את מערכת היחסים בין שלושת החלקים ועוזר לכל אחד מהם להגיע להשלמה. שלא כמו טיפולים אחר, הטיפול בטרילותרפיה הוא קצר מועד ומבטיח תוצאות מהירות. השיטה משלבת בין חכמת המזרח לפסיכולוגיה המערבית, ויוצרת דרך התבוננות חדשה ומקורית על החיים.

 

נעים להכיר, ראש ורגש

הראש, שהוא לרוב שיפוטי, ביקורתי, מוטרד וחושב, הוא הקול הפנימי שמנקר לנו מבוקר עד לילה. הוא מזכיר לנו את כל מה שאנחנו צריכים לעשות ולא חוסך מאיתנו גם את האיך לעיתים הוא מפחיד אותנו מפני העולם, אבל הוא נכון וחשוב. החלק הטוב שבו, שהוא המבוגר האחראי במערכת, מסייע לנו להיות יעילים, משכילים ומתפתחים. הרגש (אליה אנחנו מתייחסים כאל נקבה), היא לרוב רגישה, פגיעה ואוהבת לעשות רק את מה שמתחשק לה, בלי להתחשב באחיה הגדול – הראש. היא רוצה לצחוק כשבא לה, לרקוד, להשתטות, לאהוב, ליהנות, והיא רוצה את זה כאן ועכשיו.
אצל רובנו גובר הראש על הרגש, מדכא אותה, משכנע אותה שהיא עושה בושות, לא אחראית, חשופה לכאבים ונוטה להשתטות ולכן עליה להתכווץ. רגש מכווצת מזמינה אלינו עצב, דיכאון, חרדה ותחושות נוספות שלא מאפשרות לחיות מתוך שמחה.

 


האיזון מתחיל בתוכנו

באמצעות הטרילותרפיה, למדתי להכיר את הראש והרגש שלי, להבין את צרכיהם האמיתיים, לדאוג שכל אחד מהם יבוא לידי ביטוי ולשמור, במידת האפשר, על איזון בין שניהם במערכת הפנימית שלי.
היכולת שלנו להשקיט את הראש כשהוא דואג וחושב ללא הרף, לעודד את הרגש כשהיא מתביישת ומכווצת, לגדל את שניהם להיות בוגרים ולבוא לידי ביטוי, מאפשרת לאמצע שלנו (האני האותנטי) לצמוח, להתעבות ולתפוש את המקום הראוי לו – במרכז ההוויה שלנו.
האני הזה, שאותו אנו מעבים באמצעות נשימות, מדיטציה והקשבה פנימה, הוא נטול אגו ופרשנויות, אלא פשוט נוכח. באמצעות הטרילותרפיה גיליתי שכאשר אני ב"אמצע" שלי, אני לא שיפוטית, פגיעה או דרמטית, אלא מתבוננת, מקשיבה וחווה את הרגע.
מאז שלמדתי שהסבל שלי הוא לא אני, חיי השתנו מקצה לקצה. ההבנה שהראש והרגש הלחוצים והמפוחדים, הם ילדיי, ועלי כבעלת הבית מוטלת האחריות לנהל איתם-איתי דיאלוג פנימי בוגר ואחראי, הפכו את חיי למאוזנים יותר. מהיום בו התחלתי לתרגל עם השניים דיאלוגים ברמה יומיומית (כמה דקות ביום אחרי ההיכרות הראשונית) והתחלתי לדאוג להוויית אמצע נוכחת, אני שלווה, שמחה ושלמה, כמו שלא הייתי מעולם.